וישניבה לאחר עלייתי ארצהוישניבה אחרי מלחמת העולם ה-2שלמה אלישקביץ בן דודי , שעבר את כל גלגולי המלחמה הנוראה ,פרטיזן , לוחם , ספר איך נראתה וישניבה כשחזר אליה אחרי מלחמת העולם ה-2 :
וילנה משוחררת - המלחמה נגמרה".......... לאחר שחרור וילנה הודיעו לנו שתוך שלושה שבועות יכול כל אחד לדרוש לאן הוא רוצה ללכת . נתנו לי כמה אפשרויות : להשאר במליציה , בנ.ק.ו.ד., לפקד על בתי הסוהר על השבויים . אמרתי להם שהשארתי משפחה בוישניבה . אולי מישהו בכל זאת נשאר בחיים ? היו לי הרבה מכרים גויים שאולי יודעים על משפחתי . בקשתי לנסוע לעיירה שלי ושיתנו לי ליווי לדרך . הרי לא יכלו לנסוע סתם כך .
הגעתי לוישניבהנסעתי לווישניבה עם יחזקאל גליק . חזרנו לווישניבה . הבנתי מעדויותיהם של הגויים , שכל משפחתי נספתה . נגשנו לקבר האחים ברחוב קרבה . . עמדנו שם שעה ארוכה . בעצם לא היה מה לומר . המקום דבר בעד עצמו . עצמות קדושנו שניסו לברוח בשעה שנלקחו לרחוב קרבה להריגה , היו פזורות על פני כל השדה . קבר האחים היה תל חרבות . אני פרצתי בבכי מר . כל משפחתי עמדה לנגד עיני . הורים , אחיות , אח , אשתי והבן הקטן שלנו . בכיתי על כל התלאות שמצאו אותי במשך שנות המלחמה . אחרי כן נגשנו לקבר 38 הנרצחים הראשונים של וישניבה , בבית הקברות , ולא יכולתי להנחם .יחזקאל גליק נעשה "נאטשלניק " (מנהל ) גדול על היערות והוא עזר לי מאד . התחלתי להקים שוב מחלבה בוישניבה , כפי שהיתה לי לפני המלחמה . מכונות היו לי . כשהגרמנים נכנסו , חלקתי את המכונות בין הגויים , החברים שלי . היתה לי צנטרפוגה ומכשירים שונים . כשהגעתי לווישניבה אספתי וארגנתי את כל המכשירים . נהייתי - "דירקטור מאסלא -פרם " . הייתי שנה בוישניבה . בזמן ההוא התאספו כמה ניצולים . אני הגעתי מליטא ואחרים מסביבות מינסק . התאספו אז 15 יהודים בעיירה . חיינו כולנו בבית אחד . העיירה היתה שרופה ועזובה . רק בקצוות של העיירה נשארו כמה בתים . הפולנים ירו עלינו מהיער . לא פעם היינו יוצאים ומתחבאים מאחורי ההר למטה . אח"כ התחילו לדרוש מאתנו ללכת לצבא. אני הצטרכתי ללכת לצבא לקוריאה , אבל היה לי חבר שהיה בזאגט - פקאט בברלין . הוא הגיע בלווית המנהל שלו לוולוז'ין והוא בא אלי . הוא הגיע אלי שאתן לו משהו לאכול . בעיירה לא היה מה לאכול . כולם היו באים אלי לטעום משהו . היה לי חמאה וגבינה , שמנת וחזיר . בקשתי מהחבר שלי בקשה . היות ואני בעל מקצוע בתעשית גבינה , ולהם היה בברלין עסק גדול שלקחו מהגרמנים ועשו שם חמאה וגבינה . המנהל שלו החליט לקחת אותי לברלין . ו...שוב מסע הנדודים שלי התחיל שבסופו אחרי תלאות מרובות עליתי לארץ ישראל בשנת 1946 ." ..........
מתוך ספר הזכרון של וישניבה בעריכת חיים אברמסון"אחרי המלחמה , היתה ראשית דרכם של הפרטיזנים שלנו לעלות אל קבר האחים בוישניבה . הם עמדו ע"י המפולת הזו של עפר ואפר , שריד מכל מה שהווה פעם את קהילת וישניבה , על אישיה , למדניה, חכמיה , סוחריה ובעלי המלאכה שבה: על האבות , האמהות , ילדים וילדות , זקנים וזקנות שהתהלכו בה , חלמו קוו ורקמו על אדמתם את רקמת חייהם, פעם מתוך צער ויגוןופעם מתוך שמחה , וזעקה פרצה מגרונם : איכה היה כל זה לתל עפר !? עמדו והזילו דמעות אין קץ , כשהגויים עומדים סביבם בדומית תמהון . אחר לקטו כמה פרחי בר , שצמחו במקום , ופזרום על פני התל , נפרדו ועזבו את המקום לנצח " . |
|
נספח: קטעי ספורים שכתבה רבקה ( רוגובין ) בקמן ב 1934 במחברתה חזרה לדף הפתיחה |